יום שבת, 14 באוקטובר 2017

הטוב, הרע והמכוער - קים קרדשיאן ואידיאל היופי

קים קרדשיאן שינתה את אידיאל היופי.
כן, לא פחות מזה.
אבל האם זה הביא אותנו למקום טוב יותר? אני באמת לא בטוחה.

כתבתי על קים בבלוג הזה לא מעט פעמים, לאישה הזאת הייתה השפעה עצומה על עולם היופי, האופנה ועל אידיאל היופי. הצורה שבה היא מינפה את הכוח שלה לעסקים ריווחיים היא מעוררת הערצה בעייני. אנחנו מדברים פה על אישה שנולדה למשפחה עשירה והתחילה להתפרסם בגלל קלטת סקס ותכנית ריאלטי והיום היא מנהלת מעצמה ומגלגלת מיליונים. אי אפשר שלא להשתאות מול ההצלחה הזאת והיא גם עשתה דבר אחד טוב מאוד בתוך זה:
היא הכניסה למיינסטרים לבוש מאוד סקסי, חושפני ולא מתנצל. אני בטוחה שבעייני כמה פוריטניות וכמה עורכות אופנה מזדקנות ויבשושיות ששכחו מהי מיניות גם זה דבר נורא ואיום שקים עשתה אבל לא בעייני. יש נשים - כמוני - שהלבוש הזה הוא הלבוש שהוא הכי הן בעולם. הוא מתאים לאופי שלהן, לגוף שלהן ולמי שהן. אז בניגוד לקים אני לא אלך לאסוף את הילד מהגן עם מחשוף עד הפופיק, אבל אני כן מרגישה הרבה יותר בנוח ללבוש בגדים צמודים וסקסיים בעוד שלפני קים הפשע האופנתי הגדול ביותר היה להתלבש סקסי, להראות שאת משקיעה(מכירות את המונח  men reppler?). אני ממש זוכרת את התגובות הנוראיות שקיבלתי כשהעזתי ללבוש צמוד או חשוף בעבר, במיוחד כשאני מקומרת ויש לי טוסיק וחזה גדולים. סלאט שיימינג לפני קים היה המיינסטרים ותמיד חוקי האופנה דרשו מאיתנו לאזן - אם לובשות חלק עליו צמוד/חשוף אז חייבות חלק תחתון משוחרר ומכסה. היום כבר לא ואנחנו רואות את הדרישה לאופנה כזאת בכל מקום ואת ההשפעה שלה על האופנה הכי מיינסטרימית שיש (בכל מקום היום יש שמלות בודיקון, קרופ טופים מחוכים וקולרים שהאחיות לבית קרדשיאן השיבו לחיינו)

מושפעת מספר 1:


יום שבת, 7 באוקטובר 2017

Sexy is the new black

 אחד השינויים הכי עיקריים שהמלתחה שלי עברה בשנים האחרונות זה שהפסקתי לפחד להיות ״סקסית מידי״ או מה שאנשים אחרים יקראו לו ״זנותית״. הבנתי מה זה ״סלאט שיימינג״ והפסקתי להיות ביקורתית כלפיי אחרים ולהחשיב מה שאחרים חושבים עלי כרלוונטי לחיים שלי.
תמיד אהבתי להתלבש סקסי, אני אוהבת בגדים שחובקים את הקימורים שלי. אני אוהבת את הגוף שלי, את הסילואטה שלי ולא רואה צורך להסתיר אותו בבדים מיותרים. זה משהו שתמיד הרגשתי שהוא מאוד נגד מה שאופנתי. עולם האופנה אוהב מאוד אוברסייז ובגדים שרחוקים מהגוף, על שמנות אחת כמה וכמה... תמיד אהבתי בגדים צמודים וסקסיים והייתי מידי פעם משלבת אותם ואז מקבלת הערות נוראיות מכל מיני צנוניות בפורמי אופנה נשכחים והייתי נפגעת וחוזרת תמיד לחצאיות קלוש ש״מטשטשות״ את האגן שלי וגם מרחיבות אותי. מודעות אופנתית וטעם זה משהו שמשתנה כל הזמן ואחד הדברים הראשונים שעפו מהמתלחה שלי כשהתחלתי לחפש את הכיוון שלי היה הצבע השחור. במשך המון שנים לבשתי שחור בגלל שזה מטשטש ו״מרזה״ ולכן כשהתחלתי להתלבש איך שבא לי הפסקתי ללבוש שחור, למרות שהוא צבע שאני פשוט מאוד אוהבת ואין מה לעשות - הוא אחד הצבעים הכי סקסיים בעולם.
אחד הדברים הטובים (הבודדים, ועל זה בפוסט הבא) שמשפחת קרדשיאן עשתה לעולם האופנה זה שהאופנה השתנתה מלמטה. בגדים שהם ״של פרחות״ ובאופן כללי כל מה שסקסי, צמוד ובועט חזר לאופנה על אפם וחמתם של כל מי שניסה לקבור אותנו באוהלים. תחת וקימורים זה כבר לא חיסרון שיש לטשטש אלא משהו שיש להתגאות בו ולהשוויץ בו ואני לגמרי מתה על הגישה הזאת.
מי שמעורה באינסטגרם רואה הרבה נשים מקומרות ופלאסיות לובשות בגדים של אתר שנקרא  fashion nova ואני באופן אישי מאוהבת בבגדים שיש שם. סקס אפיל בטונות, בגדים לנשים שמשפריצות סקס ואוהבת לסובב ראשים ולנקר עיניים ולצערי הרב חוץ בנוקס, אין אף חנות בישראל שבה אפשר למצוא בגדים כאלו במידה 44 ומעלה. אז החלטתי לפני חודשיים לעשות הזמנה משם. היא הגיעה אחרי חודשיים(!) גם בגלל דואר ישראל, וגם כי קראתי מראש שהם לא כאלו להיט בשליחויות שלהם. אז הפוסט הזה הוא מיני סקירה להזמנה שלי ולמה שאני חושבת עליהם.

אתחיל מזה שכל מה שהזמנתי היה מהליין הרגיל ולא הפלאס במידה xl למעט שמלה אחת שהזמנתי במידה הכי קטנה מליין הפלאס והיא נזקקה לתיקונים כדי לשבת טוב. כרגיל הפער בין מידות באתרים אמריקאים/בריטיים לעומת מידות ישראליות הם מטורפים וזה עצוב ממש. בישראל אני בקושי נכנסת ל 44, כרגע יותר 46 אפילו. בליינים של פלאס של אסוס/בוהו/פאשן נובה - המידה הכי קטנה בפלאס גדולה עלי. כלומר אני אפילו לא נחשבת למידה גדולה. וזה עצוב ממש שבישראל במידה הזאת בקושי עולים עלי בגדים ברוב החנויות.
אגב מה שמבאס זה שבליין הרגיל בפאשן נובה הדוגמניות הן לא מציאותית בשיט. הן מפוטשפות למוות והן מנותחות. כל הציצים של כל הדוגמניות זה סיליקון וחזה טבעי לא ישב ככה בבגדים בלי תמיכה. בליין הפלאס אחת הדוגמניות החדשות שלהם אגב היא לטישיה שהיא גירל קראש מטורף שלי ויצא לנו לפטפט באינסטגרם.

אני אתחיל מהחולצה הזאת שממש אהבתי וגם הייתה ממש זולה. אני מתה על קרופ טופ, מתה על הכתפיים שלה ומתה על הכיתוב והפונט. היא הולכת בעייני עם ג׳ינס, חצאיות, והיא מגניבה ממש! (הסנדלים אגב מאסוס והגרביים המדליקות מסופר פארם)



יום שבת, 8 ביולי 2017

It's the Denim season!

 (כן, נעלמתי, אני אחסוך לכם את ההרצאה הלא מעניינת על העומס בחיי ואת ההבטחה שבוודאות לא אקיים לפוסטים בתדירות יותר גבוהה)

זה בטח מצחיק ממש את מי שגר בתל אביב שהחליפה את שמה ל״סחוניה דל מות״ עד חודש פברואר לכל הפחותֿ, אבל עבורי וגם עבור רשתות האופנה קיץ זאת עונה של דנים. דנים אמיתי הוא האריג שממנו מכינים ג׳ינסים אמיתיים(100% כותנה, ולא פח הזבל שרובנו לובשים) אבל דנים היום היא מילה לכל מה שנראה ומדבר ״ג׳ינס״. כן, ללבוש סקיני ג׳ינס כרגע מדנים אמיתי זה פחות נעים (ואם כמוני אתם נמסים בקיץ סקיני זה רע בכלליות) ולכן האופציה הכי טובה בעייני לשלב דנים באאוטפיטים היא וסטים וג׳קטים מג׳ינס. כשהייתי בברצלונה לפני שבוע(מבטיחה פוסט) קניתי את וסט הג׳ינס הראשון שלי מאז שהייתי ילדה. איכשהו פשוט לא יצא לי למרות שממש רציתי ושאני חושבת שזה פריט מאסט שממש קל לשלב במיליון אאוטפיטים ולהראות סופר שיקית איתו. כנראה שתקועה לי בראש הטראומה מהאאוטפיט ג׳ינס התואם של ג׳סטים ובריטני מאיזה טקס פרסי המוזיקה של אמטיוי אי שם בתחילת שנות ה 2000.

אז איך, למה ומתי משלבים וסט ג׳ינס ומה החוקים?
כמעט מעל הכל וכמעט תמיד אפשר לזרוק וסט ג׳ינס. הוא נותן למראה אנרגיה צעירה ומגניבה. לדעתי צריך ללבוש וסטים אך ורק פתוחים וכך בעצם לנצל את זה שכך הם גם מוסיפים להופעה חיתוך אורך סופר מחמיא. חשוב לשים לב שהוסט עצמו לא נגמר בחלק הרחב של הגוף כמו האגן, אלא יותר באזור המותניים.

מדריך שימושי - ווסטים באאוטפיטים מקז׳ואל נוח ועד סקסי במראה ערב:

וסט מעל לשמלת אוברסייז - לשמלה(אסוס) אין חיתוך במותניים בכלל, היא נשפכת מהחזה ומטה והוסט נותן כאן אורך וחיתוך מחמיא שכן מראה את המותניים שלי מבלי להיות ברור מידי כמו חגורה. בחרתי לשלב סניקרס מקושקשות(לפטיז) כי הן סופר באופנה כרגע, והן מתאימות לכל הוייב הכללי.



יום שבת, 20 במאי 2017

איך מגדלים ילדים שמנים ובריאים

אני יודעת, נעדרתי נצח. עברה עלי תקופה לא פשוטה, אבל זה לא מעניין, אבל אני פה!

אני רוצה לכתוב לכן על נושא כאוב וחשוב, וזה על השמנת ילדים ויחסים בין הורים לילדים. ככל שהזמן עובר והקהילה שסובבת את הבלוג ואותי גודלת, אני נחשפת ליותר ויותר פוסטים של נשים מבוגרות, נערות ואפילו ילדות על היחסים ביניהן לבין ההורים שלהם ובמיוחד ליחסים האלו בהקשר של משקל. ממש עצוב לי לכתוב את זה, עצוב לי שפרמטר חיצוני משפיע כל כך על יחסים כאלו, אבל זה המצב. זה עצוב כי אנחנו רוצים להאמין שלפחות ההורים שלנו יאהבו אותנו ללא תנאים, אהבה שאינה תלויה בדבר. ולפעמים הם באמת אוהבים אותנו אבל פוגעים בנו כל כך בלי שהם שמים לב, או שהם שמים לב ולא מבינים איזו טעות חמורה הם עושים.

המדריך הוא מאוד פשוט, והוא מבוסס על החוויה שלי בתור מי שגדלה כילדה ונערה שמנה ועל מה שקראתי ולמדתי במהלך השנים האלו:

1. תאהבו את הילדים שלכם, באמת ובלי סוף, תתרכזו בדברים הטובים שבהם ותעצימו אותם עליהם. תפרגנו להם כל הזמן ותחמיאו להם. לא רק על המראה החיצוני, אלא על כמה שהם חכמים, נדיבים, מלאי חמלה, מצחיקים. תזכירו להם כל הזמן שהגוף זאת רק קליפה. יופי ורזון הם לא ערך עליון, תכונות אחרות כן.
2. אל תעירו להם שום הערה עוקצנית על המראה החיצוני שלהם, כלום. הם יודעים שהם שמנים.
3. אל תדחפו אותם לדיאטות. אל תספרו להם על הדיאטות שלכם ואל תרמזו.
4. אל תוותרו לילדים אחרים שמעירים להם ומטרידים אותם - תרימו טלפונים להורים שלהם, תערבו את המורים ואת ההנהלה ותהפכו שולחנות. אל תקבלו שמנופוביה בתירוץ ש״ילדים הם רעים״.
5. תהוו דוגמא אישית. אל תצפו בכלל שהילד שלכם יאהב את עצמו אם אתם עסוקים כל היום במשקל ובשנאה עצמית ומסננים הערות מרושעות כלפי עצמם לידם.ֿ
6. תהוו דוגמא אישית גם בתחום הכושר והתזונה. תאכלו בריא ותהיו פעילים והילדים יאכלו בריא ויבינו שחוג ספורט או טיולים ביחד זה אורח חיים. אל תדרשו מהם את מה שאתם לא מסוגלים לעשות בעצמכם.
7. אם מדובר בנער/ה שמדברים על כך שרוצים לרזות כדאי להושיב לשיחה ולהבין מאיפה הרצון נובע ולמה. כדאי לקחת לא לדיאטנית של הקופה, אלא למקומות שמלמדים אכילה אינטואטיבית כמו המרכז לשפת האכילה של איילת קלטר. מה ההבדל? שהילדים לא ילמדו לספור קלוריות אלא ילמדו להקשיב לתחושת רעב ושובע, ילמדו להבחין בין אכילה ריגשית לאכילה מתוך צורך. זה יתן להם כלים לכל החיים לאכילה נכונה ומודעת מבלי להכניס להם לראש קלוריות ורגשות אשמה.
8. אל תהפכו את זה לכישלון אישי שלכם, אל תפילו על הילד את רגשות האשם שלכם או תשליכו עליו את החוויה האישית שלו.
9. גם אם הילד שלכם אוביס וחייב לרדת במשקל מטעמי בריאות - אותו הדבר בדיוק. אל תדחפו ילדים ונערים לניתוחי טבעות וקיצורי קיבה. הסיכון מטורף ו 50% מהמנותחים עולים את כל המשקל בחזרה. ניתוח הוא צעד קיצוני כשכלו כל הקיצים. לא לגיל 16.
10. תדברו איתם בפתיחות ובכנות כל הזמן. גם כשהם בני 7. הם מבינים הכל.
11. תזכרו תמיד שאתם לא מגדלים ילד. אתם מגדלים ילד שיהפוך להיות מבוגר בעולם. תזכרו שביטחון עצמי ודימוי גוף הם שבריריים מאוד. רוב האנשים בעולם לא מרוצים מהמראה שלהם, רוב האנשים רודפים אחרי אידיאל מטורף כלשהו ומבלים שנים בשנאה עצמית. אתם לא רוצים לגדל מבוגר פגום וחסר ביטחון, אלא מבוגר בעל ביטחון עצמי וערך עצמי. חוסר ביטחון הוא מתכון לאסון. חוסר ביטחון יביא את הילדים שלכם לכשלונות, לבחירות לא נכונות בחיים. תזכרו שמערכת היחסים בניכם היא לכל החיים ויגיע שלב שבו הם לא יהיו תחת קורת הגג שלכם ויוכלו לבחור אם להשאיר אתכם בחיים שלהם או לא. אם החוויה שלהם איתכם תהיה רעה, גם אם נדמה לכם שדאגתם להם - הם יבחרו להוציא אתכם מהחיים שלהם והרבה פעמים, לא תהיה דרך חזרה.

  גיל 3

לא נולדתי שמנה, נולדתי אפילו מתחת לממוצע והייתי ילדה רזה וקטנה עד בערך גיל 7-8 שהתחלתי להשמין. באתי מבית של אוכל טוב, מרוקאי, כזה שבו בישלו אוכל טרי יום יום. לא היו יותר מידי חטיפים או נשנושים בבית, אבל היו בשבת והייתה שתיה ממותקת. כל האחים שלי ואחותי רזים, אכלנו את אותו אוכל ואותן כמויות אבל אני השמנתי והם לא. לא הייתי ילדה שמנה, היה לי עודף משקל קליל ויותר מעודף משקל מה שבאמת קרה זה שגבהתי והתרחבתי ופשוט גדלתי מהר מאוד. בתמונת הכיתה מכיתה ד׳ הייתי הכי גבוהה בכיתה שלי. אני באותו גובה מגיל 12 ולבשתי חזיה בקאפ c כבר בגיל הזה. יש לי סימני מתיחה בברכיים ובכתפיים מהגיל הזה, כי העור שלי לא עמד בקצב הגדילה. הייתי ילדה בת 12 שבגדי ילדים כבר לא התאימו לי, לבשתי 38 של נשים, קיבלתי מחזור בגיל 11, באמת כבר לא הייתי ילדה. אבל לא הפסיקו להציק לי, בעיקר המשפחה שלי וכל מיני נשמות טובות מסביב.

גיל 8, התעגלתי קצת

אבא שלי היה מעיר לי כל הזמן, וזה היה משגע אותי כי את הנטייה להשמנה ירשתי ממנו. אחים שלי היו יורדים עלי, אמא שלי מעולם לא התעמרה בי אבל כמישהי שבאה מדור אחר היא הפצירה בי לכסות כל הזמן את הרגליים השמנות שלי. שמעתי את המילה דיאטה בלי סוף. אני זוכרת שהייתי עומדת מול המראה ולפעמים אהבתי את מה שראיתי אבל הקולות מסביב לא הניחו לי.
במקביל בבית היו עוגיות וחטיפים ושתיה ממותקת והייתי צריכה ללמוד ״לשלוט על עצמי״ ולא לגעת כי אני משמינה ואחרים לא... התחלתי עם דיאטות בגיל 12, ובגיל הזה גם הפסקתי לגבוה.
סבלתי מאוד, כל ארוחת שבת היו מעירים לי והמשקל שלי וכל ארוחה נגמרה בזה שהייתי לחדר שלי, טורקת את הדלת ובוכה שעות. שמעתי את המשפט ״את כל כך יפה לא חבל?״, ״איך תמצאי גבר ככה?״, ״אם רק תרדי במשקל״. עשיתי דיאטות, סתמתי את הפה, חייתי על קוטג׳ ועגבניה שבועות ולא רזיתי. לא הצלחתי בכלל להבין שאני לא שמנה כמו שהמבנה שלי פשוט גדול. שאני לא אלבש מתחת למידה 42 בחיים, גם כשהייתי הכי רזה לא ירדתי מהמידה הזאת.

 בת מצווה. לבשתי 38 של נשים וחשבתי שאני עצומה.

 אני קוראת את היומן שלי ומזדעזעת. שנאתי את עצמי מאוד והגעתי למקומות מאוד נמוכים, רציתי למות. הייתי ילדה מהפריפריה ואף אחד פה לא דיבר על דיכאון ואובדנות, אבל הייתי ילדה ונערה דיכאונית מאוד והיו לי נטיות אובדניות וממש ידעתי מה הדרכים הכי טובות וקלות להתאבד וזה מזל נטו שלא מימשתי את זה. אבא שלי הוא סכרתי ולכן כבר בגיל 15 הייתי מודעת מאוד ואכלתי בריא מאוד ועשיתי הליכות יום יום ולא רזיתי. בגיל 16 ביקשתי מרופא המשפחה הפנייה לדיאטנית וזו הייתה הפעם הראשונה שרופא אמר לי ״את לא צריכה לרדת גרם. את בריאה כמו שאת. יש לך מבנה גוף גדול, את אוכלת בריא, את פעילה, בדיקות הדם שלך מושלמות.״ והוסיף בהלצה ״את רק צריכה לגבוה״ :) (ד״ר אהרן קרני, הצלת את החיים שלי. סתם שתדע.) לא הפסקתי עם הדיאטות עד בערך גיל 21, וכל השנים האלו הייתי יורדת ועולה והיום אני משמעותית שמנה ממה שהייתי, בדיוק כמו שהמחקרים אומרים - כמה שעושים יותר דיאטות בגיל צעיר - מסיימים כמבוגרים שמנים. את הנזק לביטחון העצמי שלי לקח לי שנים לתקן. האמונה שאף גבר לא ירצה אותי כמו שאני גרמה להתפשר ולבחור גברים מזעזעים בתחילת הדרך. אני בת 27 ולפעמים אני עוד שומעת את המשפטים והכינויים מהדהדים בראשי כאילו הם נאמרו רק אתמול. ״את שמנה, זה לא משנה מה תלבשי״ שאבא שלי אמר לי רגע לפני שיצאנו לחתונה, לא אשכח לעולם.

14, כבר לבשתי רק שחור כי הייתי שמנה מידי.

יש לי המון מזל שמבנה האישיות שלי הוא כזה שכל הדברים האלו בסופו של דבר רק עיצבו את מי שאני. יש לי מזל שאני מאוד אוהבת לקרוא ולחקור ולא אוהבת לשחות עם הזרם. מהר מאוד הבנתי שאין קשר בין עודף משקל לבריאות ויש אנשים שלא יהיו רזים בלי דיאטות תמידיות. יש לי מזל ולאחרות לא היה, והן מסתובבות בעולם 30-40-50 שנה בשנאה עצמית ותחושה של כישלון, כי ההורים שלהן החדירו בהן את המחשבה הנוראית שהן כישלון ושהן לעולם לא יהיו יפות וטובות ומוצלחות בלי שירזו.
אני שמנה, ויש לי תואר ראשון מאחת האוניברסיטאות הכי טובות בארץ(וכמעט תואר שני, אבל עזבו), יש לי בנזוג מהמם שאיתו התחתנתי והבאתי ילד, אני מאוד מצליחה בקריירה שלי, אני יוזמת ומנהלת קהילות, עובדת במיליון דברים ומצטיינת בכל תחום שאני נוגעת בו. אני אפילו מדגמנת במידה 44. וההורים שלי? יש לנו היום מערכת יחסים מצויינת והם גאים בי מאוד ומשוויצים בי בכל הזדמנות!
גם הילדים שלכם יצליחו.
בלי להיות רזים.